חוות דעת לקביעת מדיניות הציות של הארגון

האם החזקת כספים עבור לקוחות מחייבת רישיון מרשות שוק ההון?

האם ישנם עסקים מסוימים שמעצם טיבם מוגדרים כבעלי סיכון גבוה להלבנת הון וחייבים להגדיר מדיניות ציות לארגון?

על כך במאמר הבא.

עסקים רבים בישראל, מעצם עיסוקם עובדים עם סכומי כסף משמעותיים. נותני שירותים פיננסיים ומלווים חוץ בנקאיים, חנויות תכשיטים, גלריות ליצירות אמנות יוקרתיות, גופי מכירות כרטיסים למופעים ועוד.

ישנם ענפים מסוימים כפי שהצגנו כאן למעלה, המוגדרים בחוק הלבנת הון, כגופים בעלי סיכון גבוה להלבנת הון. עבור אלה, מדיניות ציות, כיצד לנהוג מול סוגי לקוחות ומול סוגי תשלומים ופעילות הארגון היא נדרשת.

אבל יותר מכך, חוות דעת בנוגע למדיניות הציות הרלוונטית של העסק ביחס לפעילותו, נדרשת אף יותר כאשר העסק אינו נמנה על ענפים שהם בסיכון, ויש ספק האם הפעילות, או אופן קבלת התשלום מגדיר את העסק כנותן שירותים פיננסיים.

נסביר: האם עסק שמקבל תשלומים מלקוחות קצה – כספים שיועברו לקוחותיו העסקיים בגין סחורה עתידית שהם מוכרים ושעוד לא נמכרה מהווה משמורן על כסף? האם אותו עסק נדרש לרישון נותן שירותים פיננסיים?

ניתן דוגמה: ארגונים המהווים פלטפורמה למכירת כרטיסים להופעות. לא אחת הם מקבלים כספים עבור אירוע עתידי מלקוחות קצה. הכספים יגיעו בסופו של יום למארגני המופעים שמפיקים את האירוע העתידי, אך בינתיים מי שמחזיק בכסף זוהי הפלטפורמה. האם מותר לעשות כן ללא רישיון נותן שירותים פיננסים?

בסוגיה דומה נדרש משרדנו לתת חוות דעת. חוות דעת סוקרת את המצב הקיים, קובעת האם מדובר בהתנהלות שמחייבת רישיון, ומציעה אפשרויות התנהלות אחרות שלא יחייבו ברישיון. ניתן דוגמה נוספת. לאחרונה הגיעו למשרדנו מספר לקוחות שלא היו ערים לצורך לקבוע כללים לצמצום החשש מפעילות של הלבנת הון (AML) בפעילותם העסקית.

ככל, עסקים הפועלים בתחומים החשופים יחסית לפעילות הלבנת הון – דוגמת חלפנים (צ'ינג'ים), גלריות לאומנות, ועסקים הפועלים בתחום המטבעות הדיגיטליים – נדרשים לקבוע מדיניות ברורה לצמצום חשיפתם לפעילות של הלבנת הון.

מערכת כללים המכוונת לצמצום החשיפה לפעילות של הלבנת הון, המכונה "מדיניות ציות", נודעה למנוע מראש, ככל הניתן ניצול לרעה של השירותים אותם מעניק העסק לצורך פעילות בלתי חוקית, פעילות אשר עשויה לחשוף את העסק עצמו, מבלי כוונה, לעבירות בתחום דיני הלבנת הון.

על העסק לבחון את היקף החובה החוקית המוטלת עליו לפעול בצורה יזומה להכרת הלקוח (הטעמת כללי KYC) טרם למתן השירות ללקוח.

אם ניקח לדוגמה רואי חשבון או עורכי דין המעניקים שירותים מסוימים (לדוגמה רכישה או מכירה של נכסים, ניהול כספים וכו'), מוטלת עליהם חובה חוקית לברר פרטים שונים על הלקוח ומקורותיו הכספיים טרם למתן שירותים אלו.

מטבע הדברים, היקף החובה המוטלת על העסק משתנה בהתאם לסוג השירותים שהעסק הספציפי מעניק, היקף הפעילות של העסק, סכום העסקה הספציפית, וסוג הלקוחות הפונים לקבלת השירות.

שילוב הפרמטרים השונים הוא שקובע האם מוטלת על העסק חובה לפעול להכרת הלקוח (החובה לקיים הליך KYC), כמו גם היקף החובה המוטלת עליו, וכמובן את תיעוד הפרטים הרלבנטיים טרם למתן השירות.